על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 85 לתקנות המוסד לביטוח לאומי, מחלת מקצוע היא מחלה שהעובד חלה בה עקב עבודתו אצל מעבידו או מי מטעמו, ובעובד עצמאי – עקב עיסוקו במשלח ידו.
לדוגמה: פגיעה בשמיעה אצל עובדים העוסקים בעבודות במסגרתן הם חשופים לרעש רב, מחלות ריאה אצל עובדים אשר במסגרת עבודתם חשופים לחומרים רעילים וכיו"ב.
בהתאם להגדרה הקבועה לעיל למחלת מקצוע, על העובד הניזוק, להוכיח במסגרת תביעתו 3 תנאים מצטברים. על פי ההגדרה הקבועה בחוק, מחלת מקצוע היא:
המחלה הוגדרה כמחלת מקצוע בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה). התוספת השנייה בתקנות הביטוח הלאומי קובעות רשימה סגורה של מחלות מקצוע מוכרות והסמכות לקבוע מהן מחלות המקצוע המוכרות נתונה לשר העבודה.
העובד חלה במחלה בזמן שזו הייתה קבועה בתקנות כמחלת מקצוע (בצד כל מחלת מקצוע מוכרת בתוספת השנייה לתקנות מופיע המועד הקובע להכרתה כמחלת מקצוע);
העובד חלה במחלה עקב עבודתו אצל המעביד או מטעמו (על העובד להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין קיומה של המחלה ובין עבודתו). רצוי להגיש תביעה בגין מחלת מקצוע, הן לבית המשפט עפ"י פקודת הנזיקין (כאשר ישנה עילת תביעה) והן למוסד לביטוח לאומי.
רשימת מחלות המקצוע המופיעה בתקנות אינה רשימה סגורה, ועשויים להיות מקרים בהם, המוסד לביטוח לאומי ובתי המשפט יכירו במחלות נוספות אשר אינן מופיעות בה. כך למשל, פגיעות גופניות שנגרמו כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות במהלך העבודה, עשויות להיות מוכרות כמיקרו טראומה, המזכה בתשלום קצבת נכות.
למשרדנו התמחות ייחודית בטיפול בנזקי גוף ובמחלות מקצוע, בין היתר, סיליקוזיס, מחלת מקצוע הנגרמת כתוצאה מחשיפה לאבק מזיק במסגרת עיבוד משטחי שיש.
מתוך כתבה שפורסמה בתוכנית הכל כלול, ערוץ 10
