חופשה שנתית

​הזכות לחופשה שנתית, קבועה בהוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "החוק") אורך החופשה נקבע בהתאם לוותק העובד במקום עבודתו ובהתאם להוראות מרחיבות הקבועות בהסכם אישי והסכם קיבוצי , ככל שישנם, ואשר עשויים להרחיב את הזכויות הקבועות בחוק, בעניינו.

חישוב מכסת ימי החופשה הקבועה בחוק להן זכאי העובד ע"פ וותק במקום העבודה

• החוק קובע זכאות של ימי עבודה קלנדריים, הכוללים את שישי ושבת, כך שלהלכה ולמעשה, עובד אשר עובד 6 ימים בשבוע (כולל ימי שישי) זכאי בשנה הראשונה ל- 12 ימי חופשה וכך אלה, ולא ל- 14 ימי חופשה. עובד אשר עובד 5 ימים בשבוע (ראשון עד חמישי) זכאי ל – 10 ימי עבודה.

עובד יהיה זכאי למחסת ימי החופשה השנתית המפורטים בטבלה לעיל, בתנאי שעבד אצל המעסיק כל השנה ולפחות 200 ימים. במידה ועבד פחות מ- 200 ימים, ימי החופשה יחושבו באופן יחסי לכמות ימי העובדה.

לדוגמא אם עבד העובד בשנה הראשונה רק 100 ימים במהלך השנה יהיה זכאי העובד ל – 6 או 5 ימי עבודה (תלוי אם הוא עובד ימי שישי או לא). 100/200 = 0.5 * 14 (ימים קלנדריים) = 7 ימים הכוללים את יום השבת.

אם העובד לא עבד אצל המעסיק שנה מלאה, כל עוד עבד 240 ימי עבודה יהיה זכאי לימי החופשה המנויים בטבלה, כאילו עבד שנה מלאה. אם עבד פחות מ- 240 ימים, ימי החופשה יחושבו באופן יחסי לכמות ימי העובדה בפועל באותה השנה.

לדוגמא אם עבד העובד אצל המעסיק רק במשך חצי שנה, וסה"כ 100 ימי עבודה. יהיה זכאי העובד ל – 5 או 4 ימי עבודה (תלוי אם הוא עובד ימי שישי או לא). 100/240 = 0.416 * 14 (ימים קלנדריים) = 5 ימים. (אם בחישוב ימי החופשה יוצא מספר שאינו שלם מעגלים כלפי מטה).

אם העובד העבד לפחות יום אחד ועד ל- 75 ימים, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ולא חתם עם המעסיק על חוזה עבודה הקובע תקופת העסקה רצופה העולה על 75 ימים, לא יהיה זכאי למחסת ימי החופשה המפורטים בטבלה לעיל, אלא יהיה זכאי ל"תמורת חופשה" בסך 4% מהשכר בכל תקופת העבודה.

מועדי החופשה

מעסיק חייב לאפשר לעובד לנצל את ימי החופשה הצבורים לזכותו, בתוך תקופת הצבירה המותרת עפ"י חוק, אך הוא שקובע את מועדי החופשה של עובדיו. החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת או במשך שנת העבודה שלאחריה. הוצאה לחופשה מרוכזת של 7 ימים ויותר על המעביד להודיע שבועים מראש.

על אף האמור לעיל, לעובד הזכות לקחת יום חופשה אחד, על פי בחירותו, במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת ויום אחד נוסף באחד מהימים המופיעים ברשימה סגורה המופיעה בחוק, ובתנאי שהודיע על כך למעסיקו 30 ימים מראש.

יש לשים לב כי בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק, ישנם ימי היעדרות שלא יחשבו במניין ימי החופשה השנתית : הימים בהם שירת העובד שירות מילואים; ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק או על פי הסכם או נוהג; ימי חופשת לידה; הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה;ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם; ימי שביתה או השבתה; ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה- עשר, ובמידה שעלו.

צבירת החופשה

אין החופשה ניתנת לצבירה, ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.

פדיון החופשה

מאחר ומהות החוק היא לאפשר לעובד לנצל את ימי החופשה בפועל, החוק אינו מותיר למעסיק לפדות את חופשתו של העובד בתקופת העסקתו, אלא רק לאחר שחדל העובד לעבוד ונותרה לזכותו ימי חופשה שלא נוצלו.

תקופת הודעה מוקדמת ודמי חופשה

למעסיק אסור להוציא את העובד לחופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים, אלא להמשיך ולשלם את שכרו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, כל עוד העובד מועסק בפועל בתקופה זו, ולפדות את יתרת ימי החופשה הצבורים לזכותו של העובד, קרי העובד יקבל גם שכר בעבד התקופה וגם את שכר בעד יתרת ימי החופשה שלא נוצלו.