כלל, פרק הזמן להגשת תביעה כספית (שאינה במקרקעין), הינו שבע שנים מיום שנוצרה עילת התביעה.
יחד עם זאת, יש לשים לב כי לגבי חלק מהזכויות המגיעות לעובדים, ישנן תקופות התיישנות קצרות יותר, וכדאי להכיר את תקופות ההתיישנות, על מנת שלא "תחמיצו" את האפשרות להגיש תביעה.
תביעה לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי מחלה, הוצאות נסיעה, הפרשות כספים לקרן הפנסיה והטרדה מינית בעבודה, ניתן להגיש עד שבע שנים מיום שנוצרה עילת התביעה, קרי היום בו העובד זכאי לקבל את התשלום בגין הזכות.
במקרה של תביעה לתשלום פיצויי בעד הלנת שכר או הלנת פיצויי פיטורים, ניתן לתבוע עד 60 ימים מיום שהעובד לא קיבל את השכר או פיצויי הפיטורים. בית הדין רשאי להאריך תקופה זו ב-30 ימים, לתקופה של 90 ימים. אולם במקרה שמעסיק הלין את שכרו של עובד שלוש פעמים בתקופה של 12 חודשים רצופים, יכול העובד להגיש את תביעתו לפיצויי הלנה תוך שלוש שנים ולא 60 יום.
אם השכר או פיצויי הפיטורים לא שולמו כלל, ניתן להגיש תביעה לפיצויי הלנה תוך שנה מהיום בו העובד לא קיבל את שכרו.
תביעה לתשלום חופשה שנתית, ניתן להגיש תוך שלוש שנים ממועד סיום יחסי עובד מעביד.
תביעה לתשלום דמי הבראה, כל עוד מתקיימים יחסי עובד ומעביד, חלה תקופת התיישנות רגילה של שבע שנים. עם זאת, לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, ניתן יהיה להגיש תביעה רק לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום יחסי עובד ומעביד.
תביעה בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ניתן להגיש תוך שלוש שנים מיום שנוצרה עילת התביעה.
תביעה בגין הפרת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, ניתן להגיש תוך חמש שנים מיום שנוצרה העילה.
יודגש, כי תביעה לקבלת זכויות הניתנות לעובדים מעבר לקובע בהוראות החוק, קרי זכויות עודפות הניתנות מכוח הסכמים אישיים, הסכמים קיבוצים וצווי הרחבה, ניתן להגיש תוך שבע שנים מיום שנוצרה העילה.
בנוסף, ישנם מקרים חריגים בהם בית הדין יאפשר להאריך את תקופת ההתיישנות, מעבר לתקופות המנויות להעיל.
השעיית תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע במקרה של תרמית והונאה. תקופת ההתיישנות של תביעה תושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.
כאשר נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. דהיינו, במקרה של התיישנות שלא מדעת, תקופת ההתיישנות תיעצר, אם מסיבות שלא היו בשליטת העובד ושאף בשקידה סבירה לא יכול הייתה למנוע אותן, נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה.
